יום בהיר אחד, לפני חודשיים, התותח המחלקתי שלנו – גבי – הודיע שהוא עוזב. כולם היו בהלם. נמלאתי אכזבה וכעס – איך הם נתנו לזה לקרות?? אני לומד ממנו כל כך הרבה.. אי אפשר לתת לו ללכת. איזה באסה! למה לא שילמתם לו עוד 20K? זה בטוח היה עוזר.

מאחורי הקלעים

יש שתי סיבות עיקריות שגורמות לביזנס לשחרר עובד טוב ומשמעותי שמעוניין לעזוב:

סחיטה

גבי עובד חשוב, מודע לעצמו ולערכו. הוא כנראה לא מקבל מספיק תגמול על העבודה המדהימה שהוא עושה. ידוע שאם הוא יעזוב, יווצר חור שיהיה קשה למלא.

כמי שאחראי ומודע לעצמו, גבי יתעקש למקסם את האינטרסים שלו: העלאות שכר, מענקי אופציות, ימי עבודה מהבית, משרה חלקית, או כל כל דבר שעושה לו את זה.

עובדים כמו גבי מפחידים את הביזנס. למה? כי הם יכולים לבקש מה שהם רוצים, מתי שהם רוצים. זה משאיר את הביזנס חשוף לניצול. משפט כמו "סליחה, העלאות שכר רק בינואר שנה הבאה" פשוט לא עובד מול גבי. גבי יודע את האמת. גבי יודע לדאוג לעצמו.

מרד

ילידי דור ה-X (שנות ה-60-80) עבדו עשרות שנים תחת אותו מעסיק.
מה לדעתכם קורה כאשר מספר רב של אנשים עובדים עשרות שנים ביחד?
הם נהיים חברים טובים מאוד, ובעיקר – נוצרת קרקע פוריה להקמת ועד / התאגדות עובדים.
ככל שהעובדים בחברה מלוכדים יותר, עולה הסבירות להתאגדות.
עובדים מלוכדים = סיכון לביזנס. ההחלטות שיתקבלו יהיו יותר לטובת העובדים ופחות למען הרווחים.

למשל, במידה והמעסיק מחליט שהוא מעוניין לפטר 20% מהפיתוח, הוא מחויב לעבור דרך הועד שיתעקש להוריד את הכמות ל-5% ולתת למפוטרים חבילת פיטורים מפנקת מאוד.

לסיכום

זה חיובי עבור הביזנס לערבב את הקלפים – גם אם זה אומר שעובדים טובים עוזבים ושיקח זמן למלא את החור שנוצר. כולם ברי החלפה.
לדעתי, זו גם הסיבה מדוע עובדים בהייטק נוהגים לעבור מקום עבודה כל כמה שנים. אנשים נוטים לעבור עבודה מתוך הרצון לגוון מעסיקים, אך לדעתי יש פה גם יד מכוונת. אם באמת היו רוצים שתשאר, היו משקיעים בלשמר אותך. דברים לא קורים סתם.